#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כב. תניא היו לו בינונית וזיבורית ב""ח בבינונית ותניא אידך ב""ח בזיבורית. כיצד ניתן ליישב את סתירת הברייתות? "	"1. לכ""ע בשלו שמין. ב""ח בבינונית - כשהיתה לו עידית ומכרה דחל שיעבודא דב""ח אבינונית. בע""ח בזיבורית- כשלא היתה לו<br>עידית ומכרה.<br>2. לכ""ע בשל עולם שמין. ב""ח בבינונית- כששויא בינונית שלו כבינונית דעלמא. ב""ח בזיבורית - כששויא בינונית שלו כעידית דעלמא. וכתבו התוס' (שם) דמיירי שהיתה לו עידית ועדיין יש לו.<br>3. בשתיהן בינונית שלו כבינונית דעלמא ובשתיהן לא היתה לו עידית מתחילה. ב""ח בבינונית - בשל עולם הן שמין. ב""ח בזיבורית - בשלו הן שמין.<br>ל""א ברש""י בשתיהן כשהיתה בינונית שלו כעידית דעלמא ובשתיהן היתה לו עידית ומכרה. ב""ח בבינונית - בשלו הן שמין. ב""ח בזיבורית - בשל עולם הן שמין.<br>4. ב""ח בבינונית - אית ליה תקנתא דעולא. ב""ח בזיבורית - לית ליה תקנתא דעולא. לרש""י (ד""ה בדעולא) אפילו יש לו עידית ולתוס' (ד""ה מר) דוקא כשאין לו עידית אבל אם יש לו עידית יגבה ב""ח מבינונית <sup>יג</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>יג.  והרשב""א  (ד""ה רבינא)  הביא פירוש הראב""ד דה""ג דכ""ע בשלו הן שמין, והכא שלא היתה לו עידית מעולם, ובדעולא קא מיפלגי, מאן דאמר ב""ח בזיבורית אית ליה דעולא וכיון דנעשית אצלו בינונית כעידית מוקמינן לה אדאורייתא, וא""נ אתקנתא דהא זיבורית אצלו נעשית בינונית. ומאן דאמר ב""ח בבינונית לית ליה דעולא, אלא אית ליה דר""ש דאמר בגיטין ריש פרק הנזקין מפני מה אמרה תורה בע""ח בבינונית כלומר אע""פ שהיה ראוי לגבותן מן העידית מפני שגמל עמו חסד, אלא שלא יראה אדם שדה נאה לחברו ויאמר אלך ואלונו כדי שאגבנו בחובי, והלכך אע""פ שזו נעשית לו הבינונית כעידית גובה ממנה שאין כאן חשש שאקפוץ ואלונו שהרי עידית כזו מצויה הרבה לקנות ומוקמינן ליה אדיניה.</span>"	"ב""ק ח. ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כג. עולא הוכיח שדבר תורה ב""ח בזיבורית מדכתיב יוציא אליך את העבוט החוצה ומה דרכו של אדם להוציא לחוץ פחות שבכלים.<br>וקשה 1. הרי השליח ב""ד היה מוציא ולא הלוה 2. אפילו פחות שבכלים מיטב הוא? "	"1. כתבו התוס' (ד""ה מה) שהשליח ב""ד לא היה מוציא אלא מה שהלוה נותן לו.<br>2. כתבו התוס' (ד""ה להוציא) כשמוציא כלים דרכו להוציא הגרוע וכשמוציא קרקע גם כן דרכו להוציא זיבורית."	"ב""ק תוס' ח."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כד. כיצד נאמר בברייתא שגובין נזיקין מן הלקוחות והרי נזיקין מלוה על פה ומלוה על פה אין גובין ממשועבדים? 	"תירצו התוס' (ד""ה כולן) דכשעמד בדין כמלוה בשטר דמיא א""נ מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא <sup>יד</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>יד.  והרשב""א  (ד""ה והא)  תירץ כתוס' ועוד תירץ דנזיקין קלא אית להו טפי ממלוה על פה וגובין אפילו מן המשועבדין למ""ד שעבודא דאורייתא, עכ""ד. וכן משמע להדיא בתוס' יד, ב  (ד""ה שמע מינה).</span>"	"ב""ק תוס' ח."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כה. הזיק ביום א' לוה ביום ב' והתחייב כתובה ביום ג'. מכר עידי עידית ביום ד', מכר עידית ביום ה' ומכר זיבורית ביום ו' ובאו כולם בבת אחת לגבות מה הדין? 	"כתבו התוס' (ד""ה אין) הניזק גובה זיבורית. ב""ח גובה זיבורית ואם לא נשאר גובה עידית והאשה אם לא נשאר גובה עידי עידית."	"ב""ק תוס' ח."		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כו.  ת""ר מכר לאחד או לשלשה בני אדם כאחד כולן נכנסו תחת<br>הבעלים. למסקנא באיזה אופן מיירי מכר לאחד ומדוע הדין כן? "	"שמכר זיבורית בינונית ועידית ולקח עידית באחרונה, וביתומים. ומה דאוקמינהו ביתמי, דאל""ה הוי ליה למיטען להו אי שתקת שתקת ואי לאו מהדרנא שטר זיבורית למריה, אבל כיוון דאיירי ביתמי ליכא למימר הכי דכיוון שלא הניח קרקע אין היתומים בני פרעון דמטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי, ולא יוכל הקונה לומר שיחזיר את הקרקעות ליתומים דלא הוה אלא כקרקע שקנו לאחר מיתת אביהם ועדיין ישאר שעבוד החוב על הלוקח <sup>טו</sup>. וכולם נכנסים תחת הבעלים משום דאמר להו טעמא מאי אמור רבנן אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין משום תקנתא דידי, אנא בהא תקנתא לא ניחא לי.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>טו.  והרשב""א  (ד""ה אלא)  כתב נ""ל דהכי פירושו ביתמי קטנים עסקינן דלאו בני פרעון נינהו עד שיגדלו.</span>"	"ב""ק ח.- ח:"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כז.  ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון והלך שמעון ומכר שדה אחת<br>ללוי ובא ב""ח דראובן מה הדין ומדוע? "	"אם מכר בינונית ולא שייר בינונית אצלו, רצה מלוי גובה אותה שדה דא""ל שיעבודי שקלת, רצה משמעון גובה מזיבורית דא""ל את בעל דברים דידי את דשקלת כולהו נכסי דראובן.<br>ואם שייר אצלו בינונית דכוותיה לא גבי מלוי דמצי א""ל הנחתי לך מקום לגבות ממנו. וכתבו התוס' (ד""ה מצי) דלאו דוקא קאמר הא לישנא דלא שייך למימר הכי אלא גבי בעלים ולא גבי לוקח ראשון, ועיקר טעמא לא הוי אלא משום דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו, והוא היה יכול לדחותו אצל בינונית אחריתי.<br>ואם מכר עידית וזיבורית לא גבי מלוי, דא""ל להכי דייקי וזבני עידית וזיבורית ארעא דלא חזיא לך וכתבו התוס' (ד""ה אבל) דלא איצטריך לטעמא דלהכי דייקי וכו' אלא משום דזבן זיבורית, [דאז אפילו שייר בינונית דכותיה ע""כ צריך טעמא דלהכי דייקי וכו' דהא לא מצי למימר הנחתי לך וכו' דשמא ב""ח אוהב זיבורית טפי מבינונית] אבל משום זבין עידית ושייר זיבורית ובינונית לא איצטריך, דכמו שהיה שמעון יכול לדחותו אצל בינונית וזיבורית גם לוי יכול לדחותו, דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו."	"ב""ק ח: ותוס'"		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"כח. ראובן שמכר שדה לשמעון ואתא ב""ח דראובן וטרף משמעון האם יכול ראובן לעשות דין עמו ומדוע ולמאי נפק""מ? "	"אמר אביי שאם מכר באחריות יכול ראובן לעשות דין עמו דא""ל אם תוציא ממנו יחזור עלי וא""ד אפילו שלא באחריות נמי דא""ל לא נוח לי שיהיה לשמעון תרעומת עלי.<br>רש""י כתב שנפק""מ אם יש לו לראובן שום תביעה על בעל חובו לומר פרעתיך דקיי""ל דאע""ג שנקיט שטרא אי א""ל אישתבע לי דלא פרעתיך בעי אישתבועי. והתוס' (ד""ה דינא) כתבו דנפק""מ<br>לראיה אחרונה כגון שאמר שמעון אין לי עדים ואין לי ראיה ולאחר זמן מצא ראיה או עדים דשמעון אין יכול להביאם וראובן שלא אמר אין לי עדים יכול להביאם א""נ כגון שטען לבית דין גדול קאזלינא ושמעון לא מצי למטרח כמו ראובן <sup>טז</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>טז.  והרשב""א  (ד""ה הא דאמר)  כתב דנפק""מ להיכא דשויא ניהליה אפותיקי וכמ""ד אי אית ליה זוזי ללוקח לא מצי מסלק ליה בזוזי, וראובן מצי , א""נ בשהשביחה לוקח  [ עי' פירושו ברא""ש ב""מ פ""א סי' לח ].</span>"	"ב""ק ח: ותוס'"		
